גזר דין בתיק ת"פ 3120-09-11

הודאת הנאשמים באה במסגרת הסדר טיעון דיוני. הסדר הטיעון התייחס לתיקון כתב האישום המקורי. בין הצדדים לא הייתה כל הסכמה באשר לעונש, ועל כן הצדדים טענו באופן חופשי לעניין העונש, וזאת לאחר שהתקבל תסקיר משירות המבחן לגבי נאשם 2 לאור גילו.

2.         על פי עובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודו הנאשמים, בתאריך 30/8/11, סמוך לשעה 21:00, עשה א.ב. (להלן: " המתלונן") את דרכו, בהליכה, מן התחנה המרכזית בבאר שבע לכיוון מקום עבודתו בעמק שרה. במועד זה היו הנאשמים סמוך לשוק העירוני בבאר שבע. משהבחינו הנאשמים במתלונן, הם החלו ללכת בעקבותיו כברת דרך. משהגיע המתלונן לאזור מבודד, הדביקו הנאשמים את המתלונן. נאשם 2 פנה אל המתלונן וביקש ממנו לתת לו מכשיר טלפון נייד על מנת לערוך שיחה אחת, שכן הם "נתקעו". משמסר המתלונן את מכשיר הטלפון לנאשם 2, החלו הנאשמים להתרחק מהמקום. המתלונן החל ללכת אחר הנאשמים, ביקש את מכשיר הטלפון הנייד שלו בחזרה, וניסה לאחוז בטלפון בידו. נאשם 2 שלף סכין, אחז בה לכיוון פניו של המתלונן, ואמר לו כי אם לא יעזוב את המקום הוא יחתוך את פניו. במהלך דברים אלו נאשם 1 לקח לבנת ריצוף משתלבת ("אקרשטיין") והטילה לעבר המתלונן. המתלונן תמרן על מנת להימנע מפגיעת הלבנה בו, ונוכח תמרונו פגעה הלבנה אך בשרוולו. לאחר האמור לעיל נסו הנאשמים מן המקום כשמכשיר הטלפון הנייד ברשותם. בעקבות דיווחו של המתלונן החלה ניידת משטרה, שבה הוסע גם המתלונן, לתור אחר הנאשמים באזור עמק שרה. משהבחינו המתלונן והשוטרים בנאשמים, ניגשו השוטרים אל הנאשמים. הנאשמים השליכו את מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן אשר היה ברשותם. כתוצאה מהשלכת הטלפון הנייד ניזוק מכשיר הטלפון.

3.         לאחר הגשת הראיות לעונש ושמיעת הטיעונים לעונש ביחס לשני הנאשמים נקבע מועד למתן גזר הדין לגבי שני הנאשמים - ליום 10/10/12. אלא שסמוך לפני כן ביקש ב"כ נאשם 2 לדחות את מועד מתן גזר הדין של נאשם 2, כדי לאפשר לו להגיש חוות דעת פסיכולוגית מטעמו, והמאשימה השאירה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. לאחר שנעתרתי לבקשה האמורה, הופרד עניינם של שני הנאשמים. גזר הדין נגד נאשם 1 ניתן ביום 10/10/12, ואילו מתן גזר הדין לגבי נאשם 2 נדחה להיום, לאחר שביום 14/1/13 הוצגה לבית המשפט חוות הדעת הפסיכולוגית, וב"כ הצדדים השלימו את טיעוניהם בעקבות חוות הדעת.

תסקירו של שירות המבחן לגבי נאשם 2

4.         על פי תסקירו של שירות המבחן (מיום 16/7/12), נאשם 2 הוא בן 19.5, רווק. בגיל צעיר התגלו אצלו בעיות התנהגות, ועל פי אבחון פסיכולוגי שנערך לו בשנת 2005, הנאשם הוא בעל תפקוד ברמת פיגור קל וקיים עיכוב בהתפתחותו. הנאשם גדל במשפחה עם קשיים בתפקוד ההורים, ביחסים ביניהם ובהצבת גבולות. בשנת 2008 הוכרז נאשם 2 "קטין נזקק" על-ידי שירותי הרווחה, ולא הצליח להשתלב במעון המותאם לצרכיו. מגיל צעיר הנאשם מעורב בפלילים, הוא ריצה עונש מאסר, וכל ניסיון לטיפול שנערך איתו בעבר לא הצליח. טרם מעצרו בגין התיק הנוכחי התגורר נאשם 2 בפזורה הבדואית בסמוך לדימונה ועבד בתור מפעיל במפעל "רותם".

שירות המבחן עמד על כך שקיימת אצל הנאשם בעייתיות בתחום הסמים והאלכוהול שאותה הוא ניסה לטשטש ולמזער. הנאשם שלל בעיית התמכרות או נזקקות טיפולית, ומסר כי הוא רואה את הפתרון הטוב ביותר למצבו בהשתלבותו במקום תעסוקה יציב. שירות המבחן התרשם מאדם עם כוחות חלשים ליציבות, להתארגנות ולניהול אורח חיים נורמטיבי. הנאשם מתקשה להפנים את גבולות החוק ולהציב לעצמו גבולות פנימיים להתנהגות. הנאשם הודה בביצוע העבירה, אך התקשה להתייחס למעשה האלימות ולפגיעה שלו במתלונן, תוך נטייתו למזער את חומרת מעשיו הפוגעניים. שירות המבחן לא מצא אצל הנאשם כל התמודדות עם מעשה העבירה שיש בה כדי להצביע על סיכוי לשינוי, להפקת לקחים וללמידה.

על רקע כל האמור העריך שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנותה של התנהגות עוברת חוק. שירות המבחן סבר שיש חשיבות לענישה עם מרכיב הרתעתי משמעותי. על כן הומלץ לשקול ענישה בדרך של מאסר, וכי בעת ריצוי העונש ישולב הנאשם במערך הטיפולי בשירות הסוציאלי בכלא על מנת להתייחס לבעיות ההתמכרויות, השליטה בכעסים והתוקפנות וכדי לרכוש מיומנויות להתמודדויות באירועי חיים שונים.

הראיות לעונש מטעם המאשימה

5.         המאשימה הגישה לגבי נאשם 2 תדפיס מידע פלילי, שלפיו לנאשם 2 עבר עשיר בעבירות רכוש, אלימות וסמים. בשנת 2010 הורשע נאשם 2 בעבירה של הפרת הוראה חוקית, והוטל עליו מאסר על תנאי; בשנת 2011 הורשע נאשם 2 בעבירות של גניבה, החזקת נכס חשוד כגנוב, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ואיומים, ונידון למאסר מותנה בגין עבירות אלימות, למאסר מותנה בן 6 חודשים בגין עבירות רכוש ולהתחייבות; כמו כן הורשע נאשם 2 בעבירה של גניבה והוטלה עליו התחייבות להימנע מעבירה לפי סעיפים 383 ו-384 לחוק העונשין בסך 3,500 ש"ח. התחייבות זו היא בת הפעלה בתיק דנן; בשנת 2012 הורשע נאשם 2, בשני תיקים שצורפו, בעבירות של החזקה או שימוש בסמים לצריכה עצמית ונידון למאסר מותנה בגין עבירות סמים ולפסילת רישיון נהיגה; וכמו כן הורשע בעבירות של שוד, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התחזות לאדם אחר, החזקה או שימוש בסמים לצריכה עצמית, החזקת נכס החשוד כגנוב ותקיפה, ונידון למאסר בפועל למשך 13 חודשים, למאסר מותנה למשך 18 חודשים בגין עבירות רכוש ואלימות מסוג פשע ולהתחייבות להימנע מעבירות אלימות ורכוש ומעבירות נוספות שבהן הורשע בסך 2,500 ש"ח.

כמו כן הוגש פלט יציאות וכניסות של נאשם 2 מבית הכלא, שלפיו הנאשם סיים ביום 1/7/11 את ריצוי תקופת המאסר בפועל שנגזרה עליו, קרי כחודשיים לפני ביצוע העבירה שבה הורשע בתיק הנוכחי.

חוות הדעת הפסיכולוגית מטעם הנאשם (נ/1)

6.         מטעם נאשם 2 הוגשה חוות דעת מומחה של ד"ר גבריאל וייל, פסיכולוג קליני וחינוכי. על פי האמור בחוות הדעת, הנאשם גדל בלא הכוונה ופיקוח של דמות אב. הנאשם סיים שבע שנות לימוד, נשר מלימודיו על מנת לעזור בפרנסת המשפחה, והתרועע עם חברים שוליים. אבחון פסיכולוגי משנת 2005 הצביע על תפקוד שכלי של פיגור קל ועל עיכוב התפתחותי. בשנת 2008 הוכרז נאשם 2 "קטין נזקק", אך ניסיונות השיקום לא צלחו עקב חוסר שיתוף פעולה מצדו. נאשם 2 ריצה מאסר. לאחר מכן היו עוד "קשיים שונים", אך היו תקופות שבהן הוא עבד. נאשם 2 עבד בשנה שקדמה לעבירה, ומעצרו קטע את מהלך העבודה. נאשם 2 טען שהוא היה שתוי בעת ביצוע העבירה, וכי הוא יודע שזו הייתה טעות וכי עשה "שטויות". הנאשם אינו יודע לקרוא ומתקשה בחשבון פשוט, אך מסוגל להסתדר במיומנויות של חיי יום-יום.

עורך חוות הדעת מצא שנאשם 2 הוא בעל יכולות קוגניטיביות ואישיותיות מצומצמות ביותר עם רמת כוחות נמוכה. הוא אינו מגובש אלא נגרר, ולא נראה שהוא טיפוס יוזם, פעיל או מנהיגותי. יכולת התובנה של נאשם 2 היא מוגבלת, ולא נראה שיש (תחושת) אשמה ממשית לגבי העבירה. עם זאת, נאשם 2 עסוק בעיקר בתקופה הארוכה שהוא שוהה במעצר, ומבחינתו הוא כבר נענש. לנאשם 2 אישיות ילדותית, אך אין מדובר בהפרעת אישיות פסיכופטית. העדר רגשות אשם או העדר אמפטיה כלפי הקורבן נובעים מעולמו הפנימי המצומצם.

לדעת עורך חוות הדעת, בעת קביעת העונש יש להתחשב ביכולותיו הקוגניטיביות והאישיותיות המצומצמות של נאשם 2. גם תקופת המעצר הארוכה מהווה עבורו גורם מרתיע. נאשם 2 למד לקח, וסיכוי ההישנות של העבירות הוא נמוך בשל החשש מענישה. עם זאת, צוין כי שהייה ארוכת טווח בסביבה העבריינית שבמעצר או בבית הסוהר עלולה לחזק את הסוציאליזציה העבריינית של הנאשם ואת הסכנה להיגררות בעתיד.

עיקרי טענות הצדדים

7.         ב"כ המאשימה פירטה את הנסיבות המחמירות במעשיהם של שני הנאשמים: הנאשמים ביקשו לנצל את מצבו הנחות של המתלונן לעומתם, בהיותו צועד לבדו במקום מבודד בשעת ערב מאוחרת; הנאשמים ביקשו את מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן בתחבולה; והחליטו להבטיח את מעשה הגניבה במעשי אלימות. לשם כך פעלו הנאשמים בצוותא חדא ובנחישות, וכל אחד מהם עשה שימוש בנשק קר מסוג אחר על מנת לסכן ולאיים על שלמות גופו של המתלונן ועל רכושו; לבסוף, הנאשמים ברחוב מהמקום, השליכו את מכשיר הטלפון וגרמו לו נזק. ב"כ המאשימה הדגישה כי ביצוע שוד בחבורה, באמצעות נשק קר מסוג כלשהו, הוא חמור יותר, שכן פוטנציאל הסיכון לקורבן הוא גבוה יותר. יכולתו של הקורבן להתגונן כמעט ואינה קיימת, וחוויית הפגיעה חמורה לאין ערוך בשל תחושת חוסר האונים הנובעת מנחיתות מספרית לעומת התוקפים.        

ב"כ המאשימה עמדה על עברם הפלילי של שני הנאשמים. לגבי נאשם 2, הודגש כי חרף היותו בחור צעיר מדובר בעבריין ותיק בעל עבר בתחום הרכוש, האלימות והסמים, והוא ריצה מאסר בפועל בן 13 חודשים. נאשם 2 ביצע את העבירה בתיק דנא בסמוך לאחר ביצוע העבירות הקודמות חרף התחייבותו להימנע מעבירת רכוש.